מעטים מכירים אותה, אך מי שמגיע אליה – בין אם כתייר ובין אם מתוך רצון לעבוד בחו”ל – נשבה מייד בקסמה. לטביה, המדינה הבלטית החביבה, היא נקודת חן חבויה שהעולם עדיין לא גילה. למעשה אפילו התושבים המקומיים עוד לא לגמרי מבינים עד כמה שפר מזלם, וממילא המדינה עושה רק את צעדיה הראשונים, והמהוססים משהו, כישות עצמאית.
החל מהמאה השמונה עשרה ועד למלחמת העולם הראשונה הייתה לטביה תחת שליטת האימפריה הרוסית. מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הבולשביקית ברוסיה ערערו את הסדר הישן ואפשרו ללטביה להכריז על עצמאות , שהחזיקה מעמד רק 22 שנים, שכן בשנת 1940, בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב הזכור לשמצה, סופחה לטביה לברית המועצות ונאלצה לחיות תחת משטר קומוניסטי מסרס ושנוא לאורך חצי מאה.
היציאה לחופשי והמעבר לכלכלת שוק
ב-23 באוגוסט 1989 התרחש אחד האירועים המכוננים בקריסת ברית המועצות, ואולי בהיסטוריה של המין האנושי באופן כללי: למעלה משני מיליון בני אדם, מבוגרים, קשישים וילדים, יצאו מהבתים בליטא, לטביה ואסטוניה ויצרו את השרשרת האנושית הארוכה ביותר בהיסטוריה –600 ק”משל ידיים שדרשו עצמאות החל מטאלין בירת אסטוניה וכלה בווילנה בירת ליטא כשבתווך עוברת המחאה הלא אלימה ומעוררת ההשראה בלטביה ובבירתה ריגה. אירוע מכונן זה, תוצר שיתוף פעולה של תנועות השחרור הבלטיות, לצד העייפות של ברית המועצות והסדקים שהחלו להיווצר במעצמה לשעבר, הביאו לעצמאות לטביה (כמו גם ליטא ואסטוניה, כמובן). המדינה מיהרה להתרחק, מנטלית וכלכלית, מרוסיה ולנסות לחבור למערב. ב-2004 התקבלה לטביה כחברה באיחוד האירופי, אם כי באופן טבעי תמצאו בה שילוב של ישן וחדש, מזרח ומערב – ואווירה ייחודית ההופכת את העבודה בה ואת השהות בה לחוויה מרתקת ומעשירה.
כלכלת לטביה נהנתה מצמיחה נאה בשנותיה הראשונות, אולם בהמשך סבלה מחוסר יציבות והושפעה עד מאוד מהמשבר הכלכלי העולמי של 2008. המדינה הצעירה הצליחה להתאושש מהשפעות המשבר ולשוב אל מסלול הצמיחה המואצת, אם כי עדיין רמת החיים בה אינה מספיק גבוהה כדי למשוך את הישראלים שמבחינתם עבודה בחו”ל היא מכירת מוצרים בקניונים. מי שכן מגיע לעבוד במדינה הם יזמים חדי אבחנה שמזהים את הפוטנציאל העצום הטמון באזור הבלטי ובעלי ידע וניסיון בתחומי החקלאות והתעשייה שהמומחיות שלהם מסייעת לכלכלה הלטבית לצמוח ולחשבון הבנק שלהם לתפוח – קהל יעד דומה לזה שבוחר בעבודה בליטא או אסטוניה, ובעצם בכל מדינה שרוצה להתפתח.
ריגה – שילוב של רוגע והתלהבות
בירת לטביה, ריגה, היא המרכז הכלכלי והתרבותי של המדינה וחיים בה כ-700,000 איש – שליש מתושבי לטביה (כשהמדינה זכתה בעצמאות היה מספר תושביה של ריגה גדול אף יותר אך היא סבלה ממאזן הגירה שלילי עקב הקושי להחזיק מעמד בעיר הגדולה).
ריגה שוכנת לחופי הים הבלטי (שמצידו השני ניתן ליהנות מעבודה בפינלנד או שבדיה, המבוססות יותר אך גם היקרות יותר למחיה), על נהר הדאוגבה המרשים. כמו ערים רבות באירופה, כוללת ריגה עיר עתיקה מרהיבה ביופייה (שאף הוכרזה על ידי אונסק”ו כאתר מורשת עולמית. בין השאר תמצאו שם לא פחות מ-800 מבני אר-נובו שאי אפשר להוריד מהם את העיניים, קתדראלות, צריחים ושלל שכיות חמדה אדריכליות נוספות.
גם הים הבלטי עצמו הוא מקום נפלא לבלות בו – כמובן בחודשי הקיץ (באופן כללי עבודה בלטביה, כמו עבודה בצ’כיה, הונגריה, רומניה, אוקראינה וכו’, היא קשה מאוד עד בלתי אפשרית לישראלים בחורף).
מי שיבחר בלטביה כיעד לעבודה בחו”ל יוכל להתחקות גם אחרי שורשי הקהילה היהודית במקום, שבראשית המאה מנתה 200,000 איש (ואף הצמיחה את הרב הראשי הראשון של ארץ ישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק) – וכיום מונה מספר אלפים.